<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן שמ"ד</h1>
<h2>דף לז.</h2>
תנן התם הסופגנין וכו'. נר' לי דהני סופגנין ודובשנין בלילתן רכה וליכא גלגול וטימטום ומשום הכי פטירי. ואהכי קאמר ריש לקיש מעשה אילפס הן ולא אמר מעשה אילפס פטירי. וחלת המסרת נמי משמע שדרכה במחבת. וקאמר ריש לקיש דאין האילפס קובען לחלה. וכדמפרש לקמן בהדביק ולבסוף הרתיח. ור' יוחנן אמר מעשה אילפס כי האי גוונא נמי חייבין דאפייתן בהדביק ולבסוף הרתיח קובען לחלה. אבל בהרתיח ולבסוף הדביק כולי עלמא מודה דאפייתן קובען. אבל חמה אינה קובעתן. וכן מוכיח בפר' קמא דמסכת חלה [מ"ה] דקתני סיפא דההיא תחילתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה מן החלה תחלתה סופגנין וסופה עיסה או תחלתה עיסה וסופה סופגנין חייבת בחלה. וכן כולהו מסתמתא. ובמאי דפטר בריש' בין לריש לקיש בין לר' יוחנן מחייב בסיפא. ואפי' בחמה לר' יוחנן. ובהדביק ולבסוף הרתיח לריש לקיש חייבין. ותחילתן עיסה. ומצה העשויה באילפס. פי' מצה שאינה יכולה ליעשות אלא על ידי אילפס דבלילתה רכה. שמעי' מהכא דכל גלגול עיסה חייב בחלה (אבל בהנך) בר מהנהו דממעט במסכת חלה [פ"א מ"ח] כגון עיסת כלבים. וחלוט שלנו לחם גמור הוא. וחלוט דמיתני בהדי אשישה דאין אדם יוצא חלוט שהיה עיסה מתחלתו ונאפה על ידי חליטה והיא מצה עשירה. ואפי' לר' יהודה אדם יוצא בה ידי חובתו דמאי דקמפר' רבא בשילהי שמעתא לר' יהודה לחם האפוי בתנור אחד קרוי לחם זהו באותן סופגנין ודובשנין שבלילתן רכה דלא אפשר תחילתו על ידי תנור אלא על ידי אילפס כדי שיקרוש ואח"כ נותנו בתנור ההוא ממעט אבל תחילת עיסה אפי' במאה אילפסין ותנורין חייב בחלה. וה"פ ר' יהודה לחם הראוי לאפות בתנור [אחד] קרוי לחם. גלגול עיסה וכן בסיפא לחם הראוי לאפות בתנור אחד. והיינו דקאמר בתלמוד ירושלמי [חלה פ"א ה"ג] דמודה ר' יוחנן על ידי משקה בהנך דלאו בני גילגול נינהו דבלילתן רכה דבישולן אינו קובען כיון שיש משקה. מהכא שמעינן דפַרְטְרְש ור0ושולְש חייבות בחלה ובהמוציא והא דאיכא תוריתא דנחמא. וְירְמִישְלְש פטורין מן המוציא דליכא תוריתא דנהמא.
